פסק-דין בתיק ת"א 1287-08

התובעים הינם הבעלים של הזכויות בדירה הנמצאת באשדוד.

בחודש אפריל 2006 פנו התובעים לנתבע, שהינו עורך דין, לצורך טיפול בהעברה במתנה וללא תמורה של זכויות התובעים בדירה לבנותיו של התובע. העברה זו הותנתה בקבלת התחייבות כתובה מבנותיו של התובע, כי הן לא תתבענה בעתיד - בכל תביעה שהיא, את בתם המשותפת של התובעים.

ביום 28.4.2006 נפגשו התובעים עם בנותיו של התובע במשרדי הנתבע והצדדים חתמו על המסמכים הנוגעים להעברת הזכויות, ובכלל זאת על תצהירים בדבר העברת הדירה במתנה וכן נחתמו על ידי בנותיו של התובע כתבי ההתחייבות להימנע מהגשת תביעה כלשהי נגד בתם המשותפת של התובעים. בשלב זה נמסרו לכל אחד מהצדדים התצהירים וכתב ההתחייבות שנחתמו על ידיו.

משנחתמו המסמכים, החל הנתבע בטיפול בעסקה לרבות דיווח לרשויות המס השונות.

לטענת התובעים בכתב התביעה, הם פנו מספר רב של פעמים למשרדו של הנתבע, לצורך קבלת כתב ההתחייבות שנחתם על ידי בנותיו של התובע, אולם הנתבע התעלם מפניותיהם ולא מסר להם את המסמכים.

עוד נטען בכתב התביעה, כי לנוכח הרעת היחסים בין התובעים לבין בנותיו של התובע, ביקש התובע לבטל את העברת המתנה לבנותיו, אולם הנתבע לא פעל בהתאם לבקשתו.

לטענת התובעים, לאחר שהודיעו כי אין רצונם להמשיך בהליכי ההעברה, אלא לבטל את המתנה,  הם הוזמנו למשרדו של הנתבע לחתום על תצהיר לפיו יועברו זכויות התובעת במתנה לתובע, וזאת בניסיון של הנתבע להשלים, חרף רצונם, את העברת הזכויות לבנותיו של התובע.

התובעים הגישו תביעה נגד הנתבע לבית משפט לתביעות קטנות. לטענת התובעים בכתב התביעה, הנתבע מסר להם כי הדירה כבר שייכת לבנותיו של התובע ומאחר והתובעים האמינו לדברי הנתבע, נאלצו למחוק את תביעתם.

לטענת התובעים, רק לאחר שפנו אל הנתבע באמצעות עו"ד, הסתבר להם כי הליכי העברת הזכויות על שם בנותיו של התובע לא הושלמו, ועל כן פתחו התובעים בהליך בבית משפט לענייני משפחה, לביטול המתנה. יצוין, כי ביום 14.11.2007 אומנם ניתן פסק דין בדבר ביטול המתנה, בהסכמת בנותיו של התובע.

התובעים טוענים בכתב התביעה, כי הנתבע כעורך דינם היה אמור לייצגם ולנהוג כלפיהם בשקיפות מלאה, ובכלל זאת להעביר להם את כל המסמכים הנוגעים לעסקה וכן היה חייב להדריך אותם לגבי אפשרות ביטול המתנה לבנותיו של התובע.

לטענת התובעים בכתב התביעה, הנתבע העדיף את האינטרסים של הבנות ולא אמר להם את האמת, כאשר טען באוזניהם כי לא ניתן לעשות דבר בנדון. עוד נטען, כי התובעים בלבד היו לקוחותיו של הנתבע, והם שילמו לו את שכר הטרחה.

התובעים טוענים כי בשל התנהגותו של הנתבע נגרמו להם הוצאות מיותרות וכן עוגמת נפש רבה.

הנתבע מכחיש את המיוחס לו על ידי התובעים וטוען כי פעל בהתאם לבקשותיהם של התובעים.

לטענת הנתבע, הוא ייצג את שני הצדדים בעסקה, הן את התובעים והן את בנותיו של התובע 1. לפיכך, חלה עליו חובת אחריות כפולה ולא רשאי היה להעדיף את האינטרס של אחד הצדדים.

בנוסף טוען הנתבע, כי בהתאם לכללי החיסיון החלים על עורך דין, לא היה רשאי להעביר לידי התובעים את כתב ההתחייבות עליו חתמו בנותיו של התובע 1. הנתבע מבקש לחזק את עמדתו נוכח העובדה כי משלא יצאה העסקה לפועל, לא היה רשאי להעביר את כתב ההתחייבות, מאחר ועסקינן בחיובים שלובים ומותנים האחד בשני.

הנתבע מוסיף, כי מרגע שפנו אליו התובעים בבקשה ברורה כי יעצור את הליך ההעברה, חדל הוא מהמשך ההליכים להעברת הדירה על שם הבנות.

לאחר ששמעתי את עדותם של הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, כפי שעמדו במחלוקת לנוכח המפורט בכתבי הטענות, החלטתי כי יש לדחות את התביעה.

בניגוד לטענתם של התובעים, הנתבע לא ייצג אותם בלבד, אלא את שני הצדדים לעסקה. העובדה, לפיה שכרו של הנתבע שולם לו על ידי התובע, אינה מהווה ראיה מכרעת לגבי השאלה, את מי ייצג הנתבע. התובעים ביקשו לשלם את שכר הטרחה מאחר והיו הם יוזמי העסקה, אך שכר הטרחה שולם לנתבע עבור הטיפול במכלול הנושאים הנוגעים לעסקה, ובמסגרת זו, היה ברור לצדדים כי הנתבע מייצג את כל הנוגעים בדבר, לרבות את בנותיו של התובע.

יוער, כי במסגרת ייצוגם של שני הצדדים, קיבל הנתבע יפויי כוח בלתי חוזרים הן מהתובעים והן מהבנות.